יש לך כ"כ הרבה!

השנה החדשה הולכת ומתקרבת והאמת שכבר מספר שבועות אני חושבת לעצמי מה לא נאמר עדיין.

מה אני יכולה לחדש שיתרום לך לקראת השנה הממשמשת ובאה עלינו לטובה.

הפעם בחרתי להזכיר לך להתמקד ביש.

זהו, זה הכל. קצר ופשוט.

לקראת השנה החדשה בואו ניקח על עצמנו להתמקד תמיד במה שיש.

זה נראה כ"כ ברור והגיוני להתמקד במה שאין, הרי אין לי בית פרטי ואין לי זוגיות ואין לי את המשקל שהייתי רוצה. זו המציאות, למה לחיות באספמיה? למה זה טוב? לימדו אותנו שאנחנו צריכים להתמקד במה שאין כדי לחתור לשיפור המצב.

הרי אם נתמקד במה שיש אולי, חס וחלילה, נהיה מאושרים ונשכח ממה שאין?

כי זו בדיוק מה שעושה ההתמקדות במה שיש. הפוקוס שלנו משתנה ואנחנו הופכים להיות יותר מכירי תודה. אנחנו הופכים להיות מאושרים ללא קשר בנסיבות חיצוניות וזה מי שאנחנו כשאנחנו מסתובבים בעולם (זהירות, זה עובד. בטוח שזה רצונך?).

למי יש יותר סיכוי להשיג את מטרותיו לקראת השנה החדשה? לממורמר? או למאושר?

"יותר כסף ותהילה מקצועית לא הופכים אותנו ליותר מאושרים, בעוד שיותר זמן איכות בו אנחנו מתענגים על הטוב שכבר יש לנו, עושה את זה"  אמר ד"ר טל בן שחר.

ותמיד יש טוב להתענג ולהתמקד בו.

קל לנו יותר להיזכר כשאנחנו רואים מישהו שאין לו את מה שאנחנו לוקחים כמובן מאליו.

קרה לך שכשראית עיוור ברחוב חשבת לעצמך איזה מזל שאני רואה? נכון, זה באמת מזל וזה לא מובן מאליו.

כנ"ל לגבי רשימה ארוכה של דברים.

יש לי גוף בריא (ואם לא לגמרי, ניתן להתחיל להתמקד באיברים שכן בריאים), יש לי קורת גג, יש לי עבודה מתגמלת ומהנה, יש לי מכונית, יש לי משפחה, יש לי חברים שאוהבים אותי וכן הלאה.

גם בחומר וגם ברוח. תמיד ניתן למצוא ולהתמקד במה שיש. מה שימשיך ויזרים עוד 'יש' לתוך חיינו.

אחת הדרכים שלי להזכיר לעצמי כמה יש לי בכל רגע נתון היא להשתמש דווקא במחשבה של החוסר.

אני יוצאת מנקודת הנחה שמחשבה כמו 'למה אין לי…' תמיד תעלה פה ושם. אנשים שמתרגלים לחיות את ה-יש פוגשים אותה בתדירות הרבה יותר נמוכה, זה נכון. אבל עדיין היא עלולה לקפוץ לביקור.

אני יודעת שכל מי וכל מה שמנסים לדחוף ולהדוף בכוח חוזר חזק יותר ולכן אני משתמשת במחשבת ה-אין לי כנורה שנדלקת כדי להזכיר לי את מה שיש. במקום להדוף אותה, אני מקבלת אותה בשמחה כי עכשיו היא בעצם מזכירה לי כמה יש לי.

מה דעתך? אילו שיטות ודרכים יש לך להיזכר ולזכור את מה שיש בחייך?

אשמח לשמוע ולקבל שיתופים.

*** אני מצרפת גם סרטון שהכנתי במיוחד לערב החג. למפגש עם בני המשפחה.

ניתן לראות אותו בלחיצה כאן.

*** לצחוק תמיד טוב ולכן בחרתי לשתף אותך גם בקטע של החמישיה הקאמרית. משהו קטן על מערכות יחסים. ללחוץ כאן וליהנות.

*** ואחרון חביב, טיפ נפלא לארוחת החג.

לפני שפוצחים באכילה, מעבירים מאחד לשני צלוחית עם פרוסות תפו"ע ודבש.

כל אחד בתורו, מקבל לידיו את הצלוחית וצריך לברך 2 ברכות. אחת את עצמו והשניה את בני משפחתו או כל מי שיבחר.

שימו לב! אנשים בורחים מלברך את עצמם, לא לוותר למתחמקים.

נותר לי רק לברך אותך שסיפוק, אושר, שלווה והרמוניה יהיו תמיד מנת חלקך ומצב קיומך.

אוהבת המון, איזבלה.

רוצה לקבל מתנה?

שלום לך,

מה שלומך?

הבטחתי מתנה והנה היא  כאן.

הסוד לחיים מצליחים ושלווים בו זמנית

לא נמאס לך להתווכח עם המציאות?

אני לא מרוויחה מספיק, אני רוצה שתהיה לי יותר עבודה, אין לי זוגיות, אני שמנה מדי, בעלי לא עוזר לי בכלום, אשתי לא אוהבת אותי מספיק, איך הוא נוהג? מי נתן לו רישיון בכלל? (אני יודעת שאומרים את זה בלשון נקבה בד"כ, אבל לא בבית ספרי), הבן שלי לא מקשיב לי, חברתי הטובה צריכה להתקשר אליי יותר. ועוד ועוד ועוד.

מצלצל מוכר? לפחות אחד מהם בטוח, נכון? מה משותף לכל אלה?
שאת או אתה מתווכחים עם המציאות כל הזמן.
יש את מה שיש! תמיד יש את מה שיש, בכל רגע נתון יש את מה שיש, אבל לא. אנחנו ממשיכים להיות ממוקדים במה שאין.
מתווכחים ומתווכחים עם המציאות. האם המציאות היא שמייצרת את הסבל בחיינו? את חוסר השקט? את האכזבה? את התסכול?
או שאולי זו המחשבה שלנו (כן, נכון. זה שהדגשתי את המילה מחשבה זה רמז לתשובה הנכונה – הנכונה שלי) שהמציאות צריכה להיות אחרת ממה שהיא, היא זו שמייצרת את הסבל ואת כל השאר?

האם עצרתם פעם לראות שהמציאות ומה שאתם חושבים עליה זה לאו דווקא אותו דבר? האם עצרתם לראות שהם בכלל שתי יחידות שונות? יש את המציאות ויש את מה שאני חושב עליה, אפשר גם לקרוא לזה הפרשנות שאני נותן לה. אבל ההיאחזות הזו החזקה במחשבה פשוט לא מאפשרת שקט, לא מאפשרת צלילות, לא מאפשרת שלווה. איך אפשר בכלל לפעול ממקום כזה? מקום מלא בתסכול, אכזבה או חוסר סיפוק?

בוא נדבר עליך. אתה מעוניין להכניס זוגיות לחייך, נכון? אבל כשאתה ממוקד בכמה רע לך, כמה לא קורה כלום בחייך, כמה אתה מסכן – למה זה הופך אותך? למתלונן? למיואש? למריר? אתה היית רוצה לצאת איתך?

בואי נדבר עלייך, את רוצה שהעסק שלך יצליח, נכון? אבל את ממוקדת תמיד במחשבה שכלום לא מצליח לך, שאין לך מספיק לקוחות, שאין לך מספיק כסף, שאת בכלל כישלון. למה זה הופך אותך – האמונה וההיאחזות במחשבות האלה? לכועסת? מדוכאת? עצובה? את היית רוצה להיות לקוחה שלך?

אני יודעת גם לקרוא מחשבות ואני יודעת על מה את חושבת עכשיו… וגם אתה.
הבנתי. אתם בעצם אומרים לי שאם לא תתווכחו עם המציאות זה אומר שתקבלו אותה ואז תהיו תקועים לעד ללא זוגיות, עם בן או בת זוג לא כמו שאתם רוצים שיהיו, עם עסק מקרטע וכן הלאה. תהיו פאסיביים כי למה שמישהו ירצה לפעול ולקדם את עצמו אם הוא שלם וחי בשלווה עם מה שיש? צריך לסבול ממש כדי שמשהו יזוז, אחרת דברים לא זזים. אז יש לי בשורה חדשה (טוב, סביר להניח שלחלקכם היא לא כ"כ חדשה) זה היה נכון בפולניה! לא יותר!

בנוסף, אני מדברת רק על המחשבות.
כן תפעלו, כן תעשו מה שצריך כדי לקדם את העסק, כדי להכניס זוגיות כדי למצוא את העבודה שבאמת מעניינת אתכם, אבל ממקום אחר. לא המיואש הזה, לא המתוסכלת הזו. אלא ממקום של מישהו שחי בשלום, בשקט ובבהירות.

אה, וכן, אתם גם מאוד נאמנים לאמת והאמת היא שאין לכם את זה וחסר לכם מזה וזה לא משהו.
אז זהו, שזו לא המציאות ואתם לא נאמנים לאמת! אלו הם המחשבות שלכם על המציאות! מחשבות שעוד לא עצרתם עדיין להרהר ולערער בהם. אתם נאמנים למחשבות, לא למציאות. לאותה מציאות אפשר לתת מספר לא מבוטל של פרשנויות שונות. תנסו, תראו, אני בטוחה שתמצאו.

עד עכשיו זה עבד לכם להתווכח עם המציאות? אם כן, מצוין, תמשיכו.
אם לא, אז הגיע הזמן לשנות. כמו שאמר אינשטיין "ההגדרה לאי שפיות היא כשעושים את אותו דבר ומצפים לתוצאה אחרת". אחרת תפיקו תמיד אותה תוצאה.

מעוניינים לשמוע על הסדנה שלי 'לשחרר את הפער לחופשי'? לחצו כאן

מעוניינים לקרוא יותר על האימון ההווייתי ואיך הוא יכול לתרום לכם? לחצו כאן

או שאולי אתם פשוט רוצים להיפגש איתי ולחוות את האימון ההווייתי? הכניסו את פרטיכם בטופס המצורף או צלצלו אליי למספר שבתחתית הדף.

השם שלך (חובה)

הדואר האלקטרוני שלך (חובה)

מס' טלפון

טקסט חפשי

הדבר הכי קבוע היא הארעיות

יש מישהו שלא אוהב לדעת מה עומד לקרות? יש מישהו שלא היה רוצה לדעת שאם עכשיו קיימים דברים מסוימים בחייו כמו אהבה, כסף ועוד, הם אכן יישארו שם לתמיד?
אנחנו אוהבים למצוא חוקיות ואוהבים כשדברים ניתנים לציפייה. רובנו לפחות, ניתן לומר.
אני זוכרת שכשהייתי ילדה, הוריי היו יושבים לראות כל ערב חדשות. אני כבר הייתי במיטה ומשם הייתי שומעת מה קורה. ערב אחד נפל לי אסימון! בסוף כל מהדורת חדשות יש תחזית!!!
זה מילא אותי בכ"כ הרבה אושר, למצוא את החוקיות הזו ולדעת שיש פה משהו לסמוך עליו. כשמגיעה התחזית, משמע נגמרה המהדורה!
באותו אופן אנחנו אוהבים ומרגישים יותר בטוחים כשאנחנו מוצאים חוקיות וקביעות מסוימת כזו בחיינו. כשיש לנו עבודה, כשיש לנו הרבה לקוחות, כשאנחנו חשים אהבה לבן זוגנו, כשאנחנו באנרגיות טובות, כשיש בנו פרץ של יצירתיות ורעיונות טובים וכן הלאה, אנחנו שמחים ומאושרים, אוהבים את עצמנו ואת החיים.
אבל מה לעשות? עשויות להיות ירידות ועליות. מי לא שמע על זה עדיין?
יש תקופות בהן אנחנו יותר אנרגטיים, תקופות בהן יש לנו יותר הכנסה, תקופות בהן יש לנו יותר סבלנות לילדים ויש תקופות שלא! תקופות שבהן אנחנו עייפים יותר, הבן או בת הזוג מרגיזים אותנו יותר, יש לנו פחות עבודה. או אז אנחנו מודאגים ועולה בנו הביקורת הפנימית.
איך זה שלכולם העסק מצליח ולי לא? איך זה שהזוגיות שלי לא לשביעות רצוני? למה אני כזו חסרת סבלנות? וכן הלאה. בתקופה הנ"ל בחיינו אנחנו עשויים להיות שיפוטיים, מאוכזבים, עצובים.
יש פה משהו לא "הוגן". אנחנו נחמדים ליקום ולעצמנו רק כשדברים מסתדרים ועובדים כפי שהיינו רוצים, וכשלא, אנחנו כועסים או מאוכזבים.
הגדולה היא להזכיר לעצמנו שהכל ארעי ולהיות בקבלה ובחמלה כלפי עצמנו גם כשדברים נראים לנו בירידה. לקבל את זה שזו תקופה שכנראה שנכונה לנו. אולי כדי לנוח, אולי כדי ללמוד משהו חדש, אולי כדי להבין משהו שלא הבנו קודם. אבל לשמור על היותנו אותו אדם גם בירידות וגם בעליות (שאנו חווים אותם ככאלה). לשמור על היותנו אנשים שמחים ומקבלים את עצמנו גם כשדברים עובדים כפי שרצינו וגם כשלא. פשוט כי הדבר הכי קבוע הוא הארעיות.

השם שלך (חובה)

הדואר האלקטרוני שלך (חובה)

מס' טלפון

טקסט חפשי

כן לומר… לא לומר…

Bookmark and Share
אחת הדאגות השכיחות ביותר של לקוחות שמגיעים אליי לאימון הכנה לראיון עבודה היא מה מותר לומר, מה לא כדאי לומר, איך לענות על השאלה לגבי סיבת הפיטורים, מה כדאי לספר על החולשות שלי ועוד.

אם תשימו לב מה שמשותף לכל הנקודות שציינתי הוא שבכולן הדאגה היא מה לומר.  נקודת ההנחה כאן היא מה שקובע את העובדה שאדם עובר את הראיון ומתקבל למשרה זו או אחרת הן בעיקר הדברים שהוא אומר או לא אומר לצורך העניין.

האם זה כך? האם יש דבר אחר מעבר לתוכן שגורם למראיין להחליט אם הוא מקבל לעבודה אותך או מישהו אחר?

מחקרים מראים שההשפעה שיש לדברים שאנו אומרים נעה בין 7% ל20%. האם עצרנו פעם לשקול את איך אנחנו אומרים את הדברים?

בוא נאמר שאני מדברת ברהיטות, אומרת את מה שלמדתי שכדאי לומר בראיון עבודה, מציינת חולשות שבעיניי הן לא כ"כ נוראיות (האם יש דבר כזה חולשות טובות וחולשות לא טובות?) וכן הלאה. אך אני אומרת את הדברים בהתנצלות או בהססנות, בהתנשאות או ביהירות, האם סיכויי להתקבל עולים או פוחתים?

אני מזמינה אותך לשקול את העובדה שכשתתמקד בעצמך בראיון עבודה, במי אתה ולמה כדאי לבחור דווקא בך ותאמר את אותם דברים בביטחון ובנועם, סיכוייך להצליח יעלו.

איך זה נראה במציאות לדבר בביטחון ובנועם? כאשר תענה על השאלה הזו ותהיה בהיר מה זה לגבייך לדבר בביטחון ובנועם, תוכל להיות מישהו כזה. כי מה שחשוב כמו שציינתי הוא שתעביר את עצמך ולא דמות פיקטיבית שנבנתה מעצות שקיבלת.

ג'ון מורלי אמר "שלושה דברים חשובים בדיבור- מי אומר את הדברים, איך הוא אומר אותם ומה הוא אומר. האחרון מבין השלושה הוא הכי פחות חשוב."

הכותבת, איזבלה זויברמן, הינה מאמנת הווייתית לחיים, מומחית בהכנה לראיונות עבודה.

מאיפה אתה יודע אם זה טוב או רע?


Bookmark and Share


לאחרונה אני ערה יותר ויותר לעובדה שאנחנו מחלקים את מה שקורה לנו לטוב או רע, לחיובי או שלילי.ואני תוהה איך אנחנו יודעים אם מה שקרה הוא טוב או רע? ולמה זה כ"כ חשוב לנו לקטלג הכל לפי טוב או רע?

אחי נפטר לפני 5 שנים. הוא היה איש יקר ויוצא דופן. נאמן לעצמו ורק לעצמו. חי חיים קצרים, אך מלאים בבחירות ממקום של הקשבה עצמית. זה רע ללא ספק, זה הדבר הכי רע שקרה לי בחיים – לאבד אותו. הדרך שעשיתי מאז היא ארוכה ונפלאה. הבנתי שהחיים קצרים ושאנחנו לא יכולים לדעת באיזה רגע הם ייפסקו. עזבתי את עבודתי דאז, חיפשתי את ייעודי, מצאתי אותו, הלכתי ללמוד, התפתחתי בדרך רוחנית, התחלתי להבין דברים שמעולם לא טרחתי לחשוב עליהם, התחלתי לעשות מדיטציות כל בוקר, להקשיב יותר לעצמי ולאנשים שבמרחב שלי, לאהוב בני אדם באשר הם שם, לברך את כולם, הפסקתי לראות ולהקשיב לחדשות (אני יודעת מה קורה, אני לא מנותקת, דואגים לעדכן אותי) כי אני בוחרת לא לחיות בפחד, הבנתי שהמערכת יחסים שלי עם אמי היא אחת החשובות לי ביותר ועוד ועוד.

הייתי נותנת איבר מגופי כדי שאחי יישאר פה איתנו, אך לא ביקשו ממני דבר ולא שאלו לדעתי, פשוט לקחו אותו זהו. דבר מהדברים שציינתי קודם לא היה קורה אם לא הייתי ניצבת כ"כ קרוב לכאב ולפרידה.

האם זה טוב? האם זה רע? זה מה שזה. זה מזכיר לי את הסיפור על הזקן הסיני (כן, שוב הזקן הסיני… מה לעשות? הוא חכם). הוא חי בכפר קטן והיה לו בן צעיר וסוס. יום אחד ברח הסוס מהאורווה. באו אנשי הכפר ואמרו לזקן "כמה שזה רע". אמר הזקן "מאיפה אתם יודעים אם זה רע או טוב?" למחרת חזר הסוס. יחד עימו הגיעו סוסי בר רבים. הזקו ובנו פתחו את האורווה וכל הסוסים נכנסו. אמרו אנשי הכפר "כמה שזה טוב". אמר הזקן "מאיפה אתם יודעים אם זה רע או טוב?" יום אחד נפל הצעיר בעת שניסה לאלף את אחד הסוסים ושבר את רגלו. מה אמרו אנשי הכפר? "כמה שזה רע" כמובן. אמר הזקן "מאיפה אתם יודעים אם זה רע או טוב?"  לאחר מכן, באו אנשי צבא ולקחו את צעירי הכפר למלחמה, שבה נהרגו חלק מהם. אבל את הצעיר לא לקחו מכיוון שרגלו היתה שבורה. אז מאיפה אנחנו יודעים אם משהו שקורה הוא טוב או רע? מה שקורה הוא אירוע. ואירוע אינו טוב או רע. הוא אירוע. ההתייחסות שלנו לאותו אירוע הופכת אותו לטוב או רע בעיננו. זאת בהתאם להתנסויות שעברנו בעבר, או בהתאם לחינוך שלנו שלימד אותנו לשפוט דברים, או בהתאם לאמונות שלנו.

אז אולי נרפה מהכותרות ונראה ונחווה כל דבר כמו שהוא ללא הקטגוריות כי לעולם לא נוכל לדעת מה יצא מזה, מה נלמד מזה, מה נרוויח מזה.

רוצה להבין יותר את מהות האימון ההווייתי? לחץ כאן

רוצה לקבוע פגישת אימון איתי? השאר את פרטיך בטופס המצורף.

השם שלך (חובה)

הדואר האלקטרוני שלך (חובה)

מס' טלפון

טקסט חפשי

מינוס או פלוס בבנק?

כפות הרגליים שלי לא באותו גודל!

כן,כן! רגל ימין שלי מידה 40 ורגל שמאל מידה 39.

אני לא מפלצת. לא לדאוג, אף אחד לא שם לב, אבל לא זה העניין.

כשהייתי ילדה והלכתי עם הוריי לקנות נעליים, אבי נהג לבקש שתי מידות בשבילי למדוד.

לפני שהיינו הולכים לקופה הוא היה שם בקופסא אחת נעל אחת מהמידה הקטנה ונעל שניה מהמידה הגדולה יותר.

יצירתי נכון? אפילו חמוד ומקסים, נכון? אבי האהוב היה ללא ספק כל אחד מהדברים האלה, אבל זה נקרא גם לרמות.

אז לא הבנתי את זה, זה נראה לי טבעי. יש פה מצב נתון, צריך להתגבר עליו אז מרמים, מה העניין?

היו עד הרבה "עיגולי פינות" שגדלתי עליהם כמו לנהוג באיזה חניון לפני גיל 17 (ודברים נוספים שלגביהם אני אומרת בואו לא ניסחף עם הפתיחות…).

כשלמדתי אימון ב-Emotion קיבלנו רשימת ניקיון מיד בתחילת הלימודים שבה יש 127 סעיפים (כן, 127, זו לא טעות דפוס) שמדברים על מוסר, אמת ויושר. נקודת ההנחה היא שכשנחיה חיים נקיים, החיים שלנו יעבדו כמו שאנחנו רוצים.

אני מאוד מאמינה בזה. התחלתי מהקל לכבד (בעולמי זה כך כמובן, יש כאלה שיאמרו הפוך), כמו לזרוק חפצים שאין לי צורך בהם, לכתוב צוואה, לעשות בדיקות מקיפות, לסדר את המיטה בין השאר ועברתי  בהדרגתיות לקשה יותר שהיה לומר את האמת תמיד (זה היה ממש קשה!), לא לרכל, לא להקטין או להעליב אנשים (אוף, זה היה קשה…) לומר למוכר כשהחזיר לי יותר מדי עודף, לדוח על כל ההכנסות ללא (אבל ממש ללא יוצא מן הכלל) ועוד הרבה.

כמובן שאני לא נקייה לגמרי, אבל עשיתי  דרך ארוכה ומשמעותית מאוד.

מה שמעניין הוא שממש כייף לי להיות נקייה בחיי. כייף לי להיות נדיבה, כייף לי לתת באהבה לממהרים לעבור לפניי בכביש, כייף לי להוציא חשבונית על כל הכנסה, כייף לי שהפסקתי לרכל, טוב לי לחיות בהסתכלות שכולם נהדרים ונפלאים מסביבי. החיים הרבה יותר נעימים ככה.

לפי  דרך החיים הבודהיסטית אנחנו כל הזמן מפקידים משהו. כן, כמו בבנק – כשנפקיד פלוסים, נקבל פלוסים, כשנפקיד מינוסים, מינוסים יחזרו אל חיינו.

כשאני מפקידה כעס, חוסר התחשבות והקטנה, זה מה שאפגוש בחיי בהמשך. אחווה כעס מופנה אליי, אחווה הקטנה של אנשים כלפיי ועוד. זה גם תמיד מכפיל את עצמו, זה לא חוזר באותה דרך, אלא כפולה ומכופלת.

החיים זימנו לי הזדמנות ענקית להרהר בדבר ולכן אני כותבת על זה. החיים כל הזמן בודקים אותי, אבל הפעם הם זימנו לחיי סיטואציה שבה אני נמשכת להפקיד את המינוס הזה.

אני הולכת צעד ונסוגה, הולכת צעד ונסוגה. יש המון  הנאה והתרגשות בלעשות דברים – you name it –  לא חוקיים, לא מוסריים, לא ערכיים.

מה שבטוח שבסופו של דבר אני אצמח מזה, וזו המטרה, לא?

רוצה לקבוע איתי שיחת היכרות? מלא את הטופס ואני אצור איתך קשר.

השם שלך (חובה)

הדואר האלקטרוני שלך (חובה)

מס' טלפון

טקסט חפשי

איך לבקש סליחה?

לבקש סליחה זה לא תמיד פשוט. בסרטון הבא אני מדברת על הסליחה. למה אנחנו צריכים אותה ואיך כדאי לבקש אותה.

האני מאמין שלי


  • אני מאמינה שזו זכות וחובה בסיסית שלנו לחיות באהבה.
  • אני מאמינה באותנטיות, ביושר ובאהבה בין כל הבריות.
  • אני מאמינה שישנם מקרים בחיינו הקוראים לנו להתבונן בעצמנו, ושדרכם אנו גדלים.
  • אני מאמינה שאנשים יכולים ליצור מפנה ושינוי בחייהם בכל נסיבות חייהם.
  • אני מאמינה שהייחוד אינו שייך לדברים שאנחנו עושים, הוא שייך למי שהננו. וכולנו כבר מיוחדים במיננו. אין שום צורך להוכיח זאת.
  • אני מאמינה שגדולתם של אנשים נמצאת בתוכם פנימה ותפקידי הוא לסייע לחשוף גדולה זו.
  • אני מאמינה שאימון התודעה – מדיטציה, הוא התרגול החשוב ביותר בחיינו.
  • אני מאמינה שאת החיים שלנו יוצרות המחשבות שלנו.
  • אני מאמינה באנשים וביכולתם לבצע פריצות דרך משמעותיות בכל מצב ורגע נתון.
  • אני מאמינה שהוקרת מה שקיים ועובד בחיינו פותחת את תודעתנו לשפע האינסופי.
  • אני מאמינה שנתינה היא הדרך היפה ביותר לקבל.
  • אני מאמינה שהכל אפשרי. הדבר היחידי שעוצר מבעדנו הוא התודעה שלנו.