מה יש לך בבנק – מינוס או פלוס?

כפות הרגליים שלי לא באותו גודל!

כן,כן! רגל ימין שלי מידה 40 ורגל שמאל מידה 39.

אני לא מפלצת. לא לדאוג, אף אחד לא שם לב, אבל לא זה העניין.

כשהייתי ילדה והלכתי עם הוריי לקנות נעליים, אבי נהג לבקש שתי מידות בשבילי למדוד.

לפני שהיינו הולכים לקופה הוא היה שם בקופסא אחת נעל אחת מהמידה הקטנה ונעל שניה מהמידה הגדולה יותר.

יצירתי נכון? אפילו חמוד ומקסים, נכון? אבי האהוב היה ללא ספק כל אחד מהדברים האלה, אבל זה נקרא גם לרמות.

אז לא הבנתי את זה, זה נראה לי טבעי. יש פה מצב נתון, צריך להתגבר עליו אז מרמים, מה העניין?

היו עד הרבה "עיגולי פינות" שגדלתי עליהם כמו לנהוג באיזה חניון לפני גיל 17 (ודברים נוספים שלגביהם אני אומרת בואו לא ניסחף עם הפתיחות…).

כשלמדתי אימון ב-Emotion קיבלנו רשימת ניקיון מיד בתחילת הלימודים שבה יש 127 סעיפים (כן, 127, זו לא טעות דפוס) שמדברים על מוסר, אמת ויושר. נקודת ההנחה היא שכשנחיה חיים נקיים, החיים שלנו יעבדו כמו שאנחנו רוצים.

אני מאוד מאמינה בזה. התחלתי מהקל לכבד (בעולמי זה כך כמובן, יש כאלה שיאמרו הפוך), כמו לזרוק חפצים שאין לי צורך בהם, לכתוב צוואה, לעשות בדיקות מקיפות, לסדר את המיטה בין השאר ועברתי  בהדרגתיות לקשה יותר שהיה לומר את האמת תמיד (זה היה ממש קשה!), לא לרכל, לא להקטין או להעליב אנשים (אוף, זה היה קשה…) לומר למוכר כשהחזיר לי יותר מדי עודף, לדוח על כל ההכנסות ללא (אבל ממש ללא יוצא מן הכלל) ועוד הרבה.

כמובן שאני לא נקייה לגמרי, אבל עשיתי  דרך ארוכה ומשמעותית מאוד.

מה שמעניין הוא שממש כייף לי להיות נקייה בחיי. כייף לי להיות נדיבה, כייף לי לתת באהבה לממהרים לעבור לפניי בכביש, כייף לי להוציא חשבונית על כל הכנסה, כייף לי שהפסקתי לרכל, טוב לי לחיות בהסתכלות שכולם נהדרים ונפלאים מסביבי. החיים הרבה יותר נעימים ככה.

לפי  דרך החיים הבודהיסטית אנחנו כל הזמן מפקידים משהו. כן, כמו בבנק – כשנפקיד פלוסים, נקבל פלוסים, כשנפקיד מינוסים, מינוסים יחזרו אל חיינו.

כשאני מפקידה כעס, חוסר התחשבות והקטנה, זה מה שאפגוש בחיי בהמשך. אחווה כעס מופנה אליי, אחווה הקטנה של אנשים כלפיי ועוד. זה גם תמיד מכפיל את עצמו, זה לא חוזר באותה דרך, אלא כפולה ומכופלת.

החיים זימנו לי הזדמנות ענקית להרהר בדבר ולכן אני כותבת על זה. החיים כל הזמן בודקים אותי, אבל הפעם הם זימנו לחיי סיטואציה שבה אני נמשכת להפקיד את המינוס הזה.

אני הולכת צעד ונסוגה, הולכת צעד ונסוגה. יש המון  הנאה והתרגשות בלעשות דברים – you name it –  לא חוקיים, לא מוסריים, לא ערכיים.

מה שבטוח שבסופו של דבר אני אצמח מזה, וזו המטרה, לא?

הוסיפו תגובה:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>