הדבר הכי קבוע הוא הארעיות

יש מישהו שלא אוהב לדעת מה עומד לקרות? יש מישהו שלא היה רוצה לדעת שאם עכשיו קיימים דברים מסוימים בחייו כמו אהבה, כסף ועוד, הם אכן יישארו שם לתמיד?
אנחנו אוהבים למצוא חוקיות ואוהבים כשדברים ניתנים לציפייה. רובנו לפחות, ניתן לומר.
אני זוכרת שכשהייתי ילדה, הוריי היו יושבים לראות כל ערב חדשות. אני כבר הייתי במיטה ומשם הייתי שומעת מה קורה. ערב אחד נפל לי אסימון! בסוף כל מהדורת חדשות יש תחזית!!!
זה מילא אותי בכ"כ הרבה אושר, למצוא את החוקיות הזו ולדעת שיש פה משהו לסמוך עליו. כשמגיעה התחזית, משמע נגמרה המהדורה!
באותו אופן אנחנו אוהבים ומרגישים יותר בטוחים כשאנחנו מוצאים חוקיות וקביעות מסוימת כזו בחיינו. כשיש לנו עבודה, כשיש לנו הרבה לקוחות, כשאנחנו חשים אהבה לבן זוגנו, כשאנחנו באנרגיות טובות, כשיש בנו פרץ של יצירתיות ורעיונות טובים וכן הלאה, אנחנו שמחים ומאושרים, אוהבים את עצמנו ואת החיים.
אבל מה לעשות? עשויות להיות ירידות ועליות. מי לא שמע על זה עדיין?
יש תקופות בהן אנחנו יותר אנרגטיים, תקופות בהן יש לנו יותר הכנסה, תקופות בהן יש לנו יותר סבלנות לילדים ויש תקופות שלא! תקופות שבהן אנחנו עייפים יותר, הבן או בת הזוג מרגיזים אותנו יותר, יש לנו פחות עבודה. או אז אנחנו מודאגים ועולה בנו הביקורת הפנימית.
איך זה שלכולם העסק מצליח ולי לא? איך זה שהזוגיות שלי לא לשביעות רצוני? למה אני כזו חסרת סבלנות? וכן הלאה. בתקופה הנ"ל בחיינו אנחנו עשויים להיות שיפוטיים, מאוכזבים, עצובים.
יש פה משהו לא "הוגן". אנחנו נחמדים ליקום ולעצמנו רק כשדברים מסתדרים ועובדים כפי שהיינו רוצים, וכשלא, אנחנו כועסים או מאוכזבים.
הגדולה היא להזכיר לעצמנו שהכל ארעי ולהיות בקבלה ובחמלה כלפי עצמנו גם כשדברים נראים לנו בירידה. לקבל את זה שזו תקופה שכנראה שנכונה לנו. אולי כדי לנוח, אולי כדי ללמוד משהו חדש, אולי כדי להבין משהו שלא הבנו קודם. אבל לשמור על היותנו אותו אדם גם בירידות וגם בעליות (שאנו חווים אותם ככאלה). לשמור על היותנו אנשים שמחים ומקבלים את עצמנו גם כשדברים עובדים כפי שרצינו וגם כשלא. פשוט כי הדבר הכי קבוע הוא הארעיות.

Comments Closed